הירונימוס בוש הוא אחד הציירים האהובים עליי, מאז ומתמיד הסתכלתי על הטרפתיך שלו[1] וחשבתי לעצמי ומה אם באמת, לכן מאוד התלהבתי להצטרף לפרויקט של סתיו ושי ברגע האחרון. קצת לפני שכל האלמנטים התחברו, כשנפגשתי איתם לראשונה לדבר על היצירה, אחת השאלות הכי גדולות שלי הייתה איך להתייחס לזה מבחינת תאורה, האם זה תיאטרון/ אמנות/ חלל בנין לשימור.
מכיוון שאין תחום מסוים שהוא הבמה והיא מתפרסת על 2 קומות של בניין המיועד לשימור, ללא חציצה בין השחקנים לקהל. בשילוב אלמנט הריקוד ואלמנטים של תנועה נוספים בחלל הם מייצרים תיאטרון חוויתי[2] שבו הצופה נע בין החללים השונים המהדהדים זה לזה במשחקיות בין השחקן לקהל מהחלל.[3] כשכל חלל יכול לעמוד בפני עצמו בנפרד אבל גם עובד עם יתר החללים ביחד.
אם החוויה התיאטרונית והקולנועית במהותה השתמשה מאז ומתמיד באפרטוס האור והחושך כדי להבחין בין האמיתי לבדיוני, בין האקטיבי לפסיבי, בין הקרוב לבין הרחוק.[4] זו אותה הקונבנציה של תחילת וסוף הצגה כמעין סיאנס המבדיל בין הנוכחות למציאות. באמצעות עיצוב התאורה כאן באופן פרדוקסלי שברנו את המכשיר לצופה ויצרנו דרך החלל פורטל בין העולם הזה למעבר.
החל מהכניסות עם המדרגות כשכל אלמנט בפני עצמו מרשים ובעל היסטוריה ייחודית התחלתי לחשב ולמדוד איך הכי כדאי להנכיח, להאיר ולשפר עוד את כל הטוב הזה. הקונצפט הכללי שלי שאב השראה מעולמות הפנטזיה כשלכל חלל הותאמו גווני תאורה בהתאם לאובייקטים, לפי היעוד ופעולת השחקנים המתרחשת בתנועה.
למרות שהתיאטרון החוויתי נוטה לפעולת המציאות וההווה[5], דווקא המשחק בין האינטימיות למרחק יוצר דינמיקה של מעברים ביציבות היחסים בין תמונה לגוף מתקבלת מציאות ונוכחות אחרת. גן העדן הואר בגוונים טבעיים, צהבהבים וורדרדים כדי להדגיש את צבעי האובייקטים, הציור ואת תלבושות השחקנים. שילוב סמיוטי בין מילים, ריחות, תאורה ואובייקטים. אין חושך מוחלט, יש היעדר אור, לכן בגיהינום צבעי התאורה בעוצמה נמוכה, מטאפורה של גוונים אדומים וירוקים בשילוב כחול עמוק ליצירת צללים סגולים מרהיבים.
התאורה אינה חזקה ושומרת על נינוחות ונעם. היא משולבת בחללים כך שכל חלל משליך על האחר. היא מייצרת צללים וסילואטות על הקירות מהאובייקטים ומהשחקנים בתנועה. לדוגמא הדגים בחלל הראשי מטילים צל על הקיר המואר עם הגרילנדה של הציור וגם בגיהינום נוצרים גוונים יפיפיים מהצל. יש הרבה דברים מאוד ססגוניים שאפשר לעשות עם אור אבל דווקא עניין אותי הנוכחות הטבעית המייצרת אזורים של חושך, צל וההשתקפויות של האובייקטים השונים בחפיפה ביניהם.
[1] The garden of earthly delights, Hieronymus Bosch . C. 1503
[2] White, Gareth. “On Immersive Theatre.” Theatre research international 37.3 (2012): 221–235. Web.
[3] Howson-Griffiths, Teri. “Locating Sensory Labyrinth Theatre Within Immersive Theatres' History.” Studies in theatre and performance 40.2 (2020): 190. Web.
[4] Twitchin, Mischa. “In and Out of the Dark.” Performance research 24.4 (2019): 144. 142–148. Web.
[5] Twitchin, Mischa. “In and Out of the Dark.” Performance research 24.4 (2019): 146. 142–148. Web.
