ממקום אחר, החלטתי השנה לעצב את הבמה של הטקס כי עיצבתי מלא סרטים בקולנוע, בתיאטרון ובמדיה הדיגיטלית כשהיתי סטודנטית. הכל נגמר ורציתי לקחת פרויקט מאתגר על עצמי, עכשיו כשאני כבר סיימתי. עוד באחת ההפקות, כשכולם כעסו עליי, הצהרתי שהתפקיד שלי בתור מעצבת הוא לאחד עולמות בלתי אפשרים. היה בזה קצת צחוק, וקצת אמת, ועדיין, זה פשוט כך. התחלנו לדבר עם הבמאית על עיצוב הבמה בסינמטק עוד בחודש אפריל.
כל כך הרבה דברים קרו מאז חודש אפריל, וזה היה כמו להמר. להמר על החיים שלי ולהמשיך לצבוע כנגד כל הסיכויים. טילים באוויר ואני עם המברשת ביד, במרפסת צובעת רהיטים לטקס. היתי בהופעה של ההו והוא (Roger Daltrey) אמר משהו מאוד נכון. שיש רגעים בהם אתה מפתח את הקריירה, המקצוע שלך ואת האמנות שלך ואתה בפסגת העולם. ושיש רגעים שפשוט מנסים להשאר בחיים. ושורדים, ועוברים את התקופה. נהנתי לרגע בהופעה, כי שמחתי לראות אנשים בגילם שבאים, ועושים הכל ברגוע ללא שום חששות, כי הם כבר עשו את זה מיליון אלף פעם ויש את הקלילות הזאת. שמרגישים בפריטת המיתרים, בתנועה ובקול של הלהקה. שגם אם הכל ישתבש אני יודעת שאיתם אנחנו בסדר, זה נתן קצת אוויר ותקווה, והנסיון שלהם הרשים אותי.
הטקס שלנו בוטל ועבר לתאריך אחר, כמה וכמה פעמים בגלל איראן ואילוצי מלחמה כאלה ואחרים. זה היה מלחיץ ומבאס, אבל זה גם נתן עוד זמן להפקה. האולם גדל בזמן הזה, והכסאות השתפרו. אמנם לא מצאתי שום דבר שמצא חן בעיני בצפון, חוץ מצבע זהב. אבל אנשים הביאו לי רהיטים שהם לא צריכים, והשמשתי בהם עם הזהב. קיבלתי בקבוק סודה קטן מלא בצבע שחור שהספיק לשני הרהיטים בנס, ונשאר עוד להפקה הבאה. השתמשתי בכל החומרים שנשארו לי מעבודות בהצגות ובסרטים קודמים. שיפצתי, צבעתי, תפרתי, שידרגתי כך שיראה מתאים וחגיגי לטקס. וגם תכננתי איך אני מובילה.
יומיים לפני הטקס ישבתי וחשבתי לעצמי, למה אני עושה את זה לעצמי? מתוכננות הפגנות לאורך כל אותו היום, כל המדינה חסומה, מלחמה, אין רכבות, שואה בדרכים, לאן אני מובילה בדיוק?
אז לא היתי עושה את זה לבד, ודברים פתאום פשוט הסתדרו בדרך בעזרת האנשים. הצלחתי לחבר את הצפון והמרכז דרך העיצוב. כל אחד עזר קצת, והכל אפשרי בסוף.
הרהיטים מבעל דירה ומקליניקה לריפוי, עלים צהובים מזויפים מהצגת התיאטרון הראשונה שעיצבתי בצוותא, החבל מאיזה אפליקציה שהתייבשתי, הבדים מהנחלה מעסקים של טקסטיל שסגרו, לצד עלים יבשים אמיתיים שקטפתי מכרם של איזה בניין מיועד להריסה פה, צבע זהב מהצפון, צבע שחור מהאוניבררסיטה, הפגנות פה, הפגנות שם, עשן לבן.
-The End-
